התפתחותית סמסטר ב

הפנמה של חוקי התנהגות וערכים - היווצרות הסופר אגו

מוסר המתפתח מתוך הקשר חברתי - עונשים מול למידה מצפייה וחיקוי.

חיזוק של התנהגות חיובית הוא אפקטיבי יותר מהענשה על התנהגות שלילית

המוסר כיכולת קוגניטיבית מורכב מבשלות קוגניטיבית ומניסיון חברתי

שופטים לפי תוצאות ולא לפני כוונות.

עד גיל 5 כלל אין הבנה של מושג המוסר

1. שלב הריאליזם המוסרי - מוסריות הטרונומית (עד גיל 10)

2. שלב המוסריות האוטונומית - מוסריות של שיתוף

אוניברסליים - יכולים להתפתח בקצב שונה בהתאם לנסיבות החברתיות

מקור החוק הוא מבחוץ, ממבוגרים, אין שיקול דעת בציות לחוקים, התנהגות היא או צודקת או מוטעית לחלוטין, חוקים הם נוקשים ואינם ברי שינוי. אמונה בצדק מתממש

המבוגרים נתפסים כבעלי כוח מאגי

המעבר לשלב הבא דורש הבשלה קוגניטיבית , למשל היכולת להפיכות מחשבתית, היכולת לראות את הסיטואציה דרך עיני הזולת.

ככל שהילד צובר יותר ניסיון חברתי ומקבל קרדיט גדל מהוריו הוא מתחיל להשתחרר מהכוח האבסולוטי של מבוגרים חיצוניים.

החל מגיל 10.

המוסריות היא יחסית למצב. חוקים ניתנים לשינוי בהתאם לסיטואציה.

שיפוט לפי כוונות ולא רק לפי תוצאות

1. המבחן שהציג לילדים היה בעל תוצאות שונות ומבלבלות ולכן תוצאותיו בעייתיות

2. הבנת הסמכות - מחקרים אחרים מראים שילדים מצייתים בצורה שונה לסמכויות שונות ולקבוצת השווים

3. התפתחות בשלבים - קביעה של שני שלבים בלבד היא פשטנית מדי, ובנוסף ניתן לראות דקאלאז'

על הנימוק, ולא על תוכן התשובה

תת שלב 1:

אוריינטציה של עונש וציות - פחד מדמויות סמכות, המטרה היא להימנע מעונש

תת שלב 2:

אוריינטציה של מדיניות השכר - ילדים מתנהגים לפי כללי החברה בכדי לקבל תגמול

בשני השלבים הללו יש מעט מאוד התייחסות לחוק עצמו ובעיקר ראייה אגוצנטרית לטובת העצמי

מתפתח הבנת הסדר החברתי והרצון להיתפס טוב בעיני החברה

תת שלב 3:

אוריינטציה של "הילד הטוב" - ניסיון להתאים לנורמות החברה

תת שלב 4:

אוריינטציה של שמירה על הסדר החברתי - שיקול דעת מוסרי מבוסס על דעות של אחרים או על חוקים רשמיים. יש לשמור על החוקים כדי לשמור על הסדר החברתי

תת שלב 5:

אוריינטציה של חוזה חברתי - שיקול דעת מוסרי מבוסס על עקרונות מופשטים. תפיסת חוקים כאמנה חברתית אוניברסלית. חוקים הם גמישים ומשרתים צרכים אנושיים

תת שלב 6:

אוריינטציה של העיקרון המוסרי האוניברסלי - דגש על המצפון האישי, אנשים בשלב זה יעדיפו חוקים מופשטים על פני קונקרטיים בהתחשב בעקרונות העומדים מאחוריהם.

אנשים בוגרים מעטים מאוד נמצאים בשלב זה

השלב לא מלמד עד כמה האדם מוסרי, אלא עד כמה מורכבות וגמישות יכולות השיפוט המוסרי שלו

1. הנימוק של אדם לגבי כיצד יפעל בדילמת היינץ לעומתה פועלו במציאות יכול להיות שונה מאוד

2. בעייתי להפריד בין הנימוק לתוכן התשובה

3. התיאוריה מוטית תרבותית

טענה שהתיאוריה מוטית מגדרית - מאחר ומגיל צעיר מוחדרים לבנים ערכים אינדיבידואלים, בעוד שלבנות מוחדרים ערכים של דאגה לסביבה ולחברה

תת שלב 6 - אוריינטציה של העיקרון המוסרי והאוניברסלי

תת שלב 5 - אוריינטציה של חוזה חברתי

תת שלב 4 - אוריינטציה של שמירה על הסדר החברתי

תת שלב - אוריינטציה של הילד הטוב

הוא אחת משלוש הפעולות שתינוקות עושים מלבד לישון ולאכול.

בנוסף, אין צורך ללמד ילדים לשחק והם מונעים לכך לבד

1. חקירה פעילה של הסביבה

2. יצירת התנסויות חדשות ועצמאיות

3. תרגול מיומנויות אשר נמצאות על סף היכולת

4. התנסויות בתפקידים חברתיים

5. זירה להבעת רגשות ועיבודן

6. שחזור סיטואציות ועיבודן

מרחב פוטנציאלי.

מרחב זה הוא לא אמת אובייקטיבית אבל הוא גם לא סובייקטיבי לגמרי.

מאפשר צמיחה והתפתחות.

נכללים בו חפצי מעבר, חבר דמיוני, משחק, אומנות, יצירה....

תחילה המרחב הזה נתפס כמרחב שבין האם לתינוק עד שהוא תופס עצמו כישות נפרדת.

חרדה

1. משחק סנסורי מוטורי

2. תרגול מיומנויות

3. תחילת יחסי גומלין סביב משחק ודרכם גיבוש תפיסת העצמי והאחר

4. תחילת ההדדיות בין ההורה לתינוק סביב המשחק

1. משחקים של הפנמת האובייקט וייצוגים - למשל מחבואים

2. אובייקט מעבר - היכולת להבין שחפץ מסמל משהו

3. התפתחות מוטורית מאפשרת חקירה

4. משחק חזרתי - מאפשר לתרגל מיומנויות ומרגיע

תחושת העצמי והאחר - מאפשר הבנת נפרדות אובייקטים.

התרחבות המשחק לזמן ומרחב גדולים יותר.

הילד עובר בהדרגה ממצב שבו הוא רוצה להימצא למצב שהוא רוצה שלא להימצא

משחק המחבואים קשה להם מאוד. כי התקשרות הם יחסים אשר משליכים מהם על הסביבה ועל תחושת העצמי, ומחבואים היא סיטואציה אשר דומה לסיטואציה הזרה – האם אמא תחפש אותי? אולי היא לא תרצה לחפש אותי? אם היא תמצא אותי היא תכעס עליי?

1. תחילת המשחק הסימבולי

2. המשחק כולל רק את עצמי

3. משחקי דמיון עם אובייקטים מועתקים

1. ייצוג סימבולי כלפי האחר

2. משחקי דמיון עם אובייקטים חלופיים

3. המגבלה - לרב כל אובייקט יכול לקבל רק ייצוג אחד

1. אפשרות לשילוב מספר ייצוגים סימבוליים לכדי תמה, סיפור

2. משחקי תפקידים ופנטזיה

3. יסודות משחק חברתי

4. משחקים פיזיים עצמיים

5. תחילת העדפת צעצועים מקושרי מין תרבותית

1. אובייקטים חלופיים רבי משמעות ולא מועתקים כדגם

2. משחקים פיזיים מובנים עם חוקים

3. תחילת משחק חברתי

4. האינטראקציות עם בני קבוצת השווים הופכות להיות מסונכרנות

5. חברויות ראשונות

6. סיווג משחקים במונחי מגדר

1. לאחר שנרכשו, המשחק משמש לאתגור ושכלול יכולות קוגניטיביות ופיזיות

2. משחקים חברתיים מאורגנים יותר

3. הילדים מתנסים בסדר החברתי דרך משחק

4. משחקים קבוצתיים

5. משחקים תחרותיים

1. חסך והזנחה - ילד אשר צרכיו הבסיסיים לא מסופקים לא יכול להיות בעל פנאי לשחק

2. חרדה ודיכאון - ילדים אשר סובלים מכך לא יכולים להתמודד עם ההצפה הרגשית בזמן משחק, על אף שהוא אמור לאפשר התמודדות עם רגשות

על אף שמשחק הוא לא נלמד, הוא כן מתפתח בקונטקסט שלהיחסים בין ההורה לילד. כאשר יש יחסים לא תקינים או לא זמינים – המשחק לא בהכרחמתאפשר

מצד שני, משחק יכול ללמד על עיכוב מוטורי או שפתי.

רגרסיה יכולה להיגרם כתוצאה מאירועי חיים משמעותיים

ילד אשר עובר באימפולסיביות בין המשחקים,משחק באופן תזזיתי, שובר צעצועים – יכול ללמד על הפרעות קשב

.הפרעות חרדה – conductdisorder– המשחק של ילדים כאלו יכלול תכנים תוקפניים, תכנים מיניים לאמותאמים.

ילדים אשר עברו תקיפה מינית והתעללות – יתבטא במשחק שלהם – משחק מיני לאמותאם./* Svӵvr

ילדים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, אשר יש להם פחות גישה לצעצועים - עדיין יכולים להתפתח באופן תקין:

כדי להתפתח הילדים צריכים להיות חשופים לגירויים, ולא בהכרח לצעצועים.

הילדים יכולים להפוך כמעט כל גירוי למשחק.

החשוב הוא שיהיה להם מגוון גירויים

אינו בודק התקשרות!

בודק את הייצוגים המנטליים סביב נושאי ההתקשרות, כפי שהם נחווים כיום.

להפתיע את התת מודע.

לשאול את האדם שאלות שהוא אינו רגיל לחשוב עליהן.

הריאיון הוא רטרוספקטיבי - אין לדעת מה היה בילדות אלא רק לשאול מה האדם זוכר ומהם הייצוגים הפנימיים של החוויות.

הריאיון מעריך את מצב התודעה העכשווי של המבוגר המרואיין ביחס לדמויות ההתקשרות שלו.

*על בסיס ייצוגים אלו ניתן לנבא את סגנון ההורות של המטופל

הריאיון יתקיים במקום חמים ונוח ותחילה יישאלו פרטים טכניים על חיי המטופל.

המראיין מבקש מהמטופל לספר על פרטים מוקדמים ככל הניתן מילדותו, מקסימום גיל 12.

בהמשך מבקשים מהמטופל לבחור 5 שמות תואר המתארים את ההורה והיחסים עמו בילדות + תימוכין ודוגמאות לשמות התואר.

בהמשך שואלים על מצבי מצוקה ושואלים האם התנסה בחוויות שעיכבו את התפתחותו.

החשוב הוא לא האירוע עצמו אלא הפרשנות של המטופל לאירוע.

בודקים האם יש לו יכולת לנתח את היחסים עם הוריו ולחשוב ולהבין מדוע הם היו כפי שהיו ומדוע כיום הוא מרגיש כפי שהוא מרגיש, כיצד השפיעו חוויות הילדות שלו על מי שהוא כיום.

לא.

חשוב לבדוק את מצב התודעה הנוכחי שלו לגביהן.

מטרת הריאיון היא לא לאתר אמת אבסולוטית אלא להקשיב לאופן שבו מסופר הסיפור והאם ישנו אירוע לא פתור מהילדות.

1. תיאור התנסויות הילדות

2. השפה שבה משתמש המרואיין בזמן תיאור ההתנסויות הללו

3. מידת הקוהרנטיות שגיבש המטופל בנוגע לנושאי ההתקשרות

מצבי תודעה אלו מבטאים הפחתה של יחסי ההתקשרות, ואופיינים לסוג ההתקשרות הנמנע / dismissing = Ds

משמעות המצבים הללו היא שאין אפשרות תודעתית להיזכר באירועים הקשורים בהתקשרות מכיוון שהם מציפים מדי.

אופייני לסוג ההתקשרות האמביוולנטי / enmeshed / insecure = E

1. איכות הדיבור - כנות וסיפוק תימוכין

2. כמות הדיבור - קצר, אך תמציתי וממצה

3. חיבוריות - רלוונטיות לנושא

4. צורה - דיבור ברור ומסודר, בעל התחלה אמצע וסוף

*יש קורלציה בין עמידה בקריטריונים אלו לבין התקשרות בטוחה

התקשרות חרדה נמנעת / dismidding

התקשרות חרדה לכודה / enmeshed / pre-occupied

אדם כזה עדיין לא השלים ועיבד את חוויות העבר ולכן חי אותם כל העת ולכן לא יכול לדבר בעקביות.

ייצוגים בטוחים לגבי יחסי ההתקשרות / free to explore

ככל הנראה הייתה דמות התקשרות מגשרת אשר איפשרה חוויה מתקנת

1. A3 = אפיון קלאסי של בטוח, מרשים ביכולת מנטליזציה וניתוח סיטואציות מהעבר ורגשות.

2. F1 = ידבר באופן בטוח אבל לא ישתף הרבה

3. A4 = דביק, מדבר הרבה, לעתים מאבד קוהרנטיות אבל יודע לחזור לחוט המחשבה

דפוס לא מאורגן, לא פתור

unresolved loss / trauma

U

נרמול - "כולם חטפו מכות באותה תקופה"

לקיחת אשמה - "הגיע לי לחטוף מכות"

הזדהות עם התוקף

בתיאור הסיטואציה הוא כביכול מתאר אותה בצורה רגועה

מצב התקיפה על ידי דמות ההתקשרות הוא כה אבסורד וקשה לעיבוד, כך שהזדהות עם התוקף היא הדרך היחידה להתמודד איתו- דיסוציאציה

עוברים אוטומטית לדפוס לא מאורגן. לאחר כשנתיים אמור להיות ארגון מחדש סביב האובדן (הורה אשר מאבד ילד יישאר לעד בדפוס לא מאורגן)

חוסר הארגון מתבטא בשיח -

דיבור מבולבל בין זמני עבר והווה,

מדבר על הדמות כאילו היא חיה וחש אשמה על המוות שלא לצורך,

חוסר אוריינטציה (למשל מדבר כאילו היה נוכח בסיטואציה למרות שלא)

מי שענה על המחקרים הללו בקליניקות טיפוליות הם מלכתחילה אנשים אשר פנו לטיפול כי חוו קשיים

קבוצת הניסוי - ניצולות שואה אשר איבדו את שני הוריהן במהלך המלחמה (לא ניתן לשלוט בדרך האובדן), לנשים אלו צריכה להיות בת, אשר יהיה לה ילד בן שנה כך שניתן יהיה לבחון גם את הדור השלישי לשואה. נמצאו 50 נשים כאלו.

קבוצת הביקורת הייתה נשים אשר עלו לארץ טרם פרוץ המלחמה ב1939 מאותן המדינות

דור ראשון לשואה - 75% הם בעלי התקשרות לא בטוחה או לא מאורגנת

דור שני - שוני לא מובהק בהתפלגות - 50% בטוחה ו50% לא בטוחה

דור שלישי - 65% בטוחה

קבוצת הביקורת:

דור ראשון - 56% בטוחה

דור שני - 58% בטוחה (אין הבדל מובהק מהדור הראשון)

דור שלישי - 60-65% בטוחה

קבוצת הביקורת וקבוצת המחקר של הדור שני נראים אותו דבר,

לכן לא ניתן לומר שהדור הראשון לשואה "דפק" את הדור השני

הדור שני לניצולי שואה - 70% בלתי בטוחים בזוגיות שלהם

דור שני של קבוצת הביקורת - 77% בטוחים בזוגיות שלהם

** מעניין שלא נמצאה התאמה בין הCRI לממצאים בAAI שלא גילו דפוסי התקשרות לא בטוחים בדור השני לשואה לעומת קבוצת הביקורת

יש אחוז גבוה יותר של הלומי קרב בקרבם בהשוואה לשאר האוכלוסייה,

מכאן ניתן ללמוד שככל הנראה יש להם פגיעות לכך

השירות למען הילד.

כפוף למשרד הרווחה

1. המסלול התוך ארצי - פנייה לשירות למען הילד בכדי לאמץ ילד ישראלי

2. אימוץ חו"ל - אימוץ תינוקות מחו"ל דרך עמותות פרטיות

*לפי חוק האימוץ ניתן לאמץ רק תינוק בןדתך, או חסר דת (המוסלמיםלא יכולים לאמץ לפי דתם, אלא רק לשמש כמשפחת אומנה).

1. הורים מכורים - לסמים או לדרגה מסוימת של אלכוהול. ישנה גם הסכנה שהילד ישתמש בחומר של הוריו. במקרה של נרקומנים הילד מוצא מיידית מהבית.

2. הורים מתעללים או מזניחים

1. התעללות ישירה - ילד מוכה יוצא מהבית מיידית

2. הילד חשוף לאלימות במשפחה אך לא ישירה כלפיו - גורם סיכוני יותר מהתעללות ישירה. הילד סובל מטראומה כפולה מאחר ובהתעללות ישירה הוא יכול ברמה מסוימת לפתח דרכי התגוננות. במקרה זה הוא חשוף להתעללות בדמות התקשרות אחרת ואין לו יכולת לסייע.

3. הזנחה - קשה מאוד לאתר הזנחה מכיוון שלעתים הטיפול הוא דל אבל לא מזניח. יש לבדוק האם נגרם עיכוב התפתחותי או failure to thrive

4. התעללות פסיכולוגית / נפשית / מילולית - קשה לאתר אותה ולרוב הילד לא יוצא מהבית. נפוצה יותר בקרב מעמד הביניים אשר אינו מפוקח על ידי הרווחה.

הגם וההתקשרות למול הוריו לא הייתה בטוחה, והוא הוצא מהבית מכיוון שהם סיכנו אותו בצורה כלשהי,

עצם הניתוק מהם הוא סיכוני והקטיעה של יחסי ההתקשרות עמם.

בעייתיות נוספת היא שלרב הילד יועבר לטיפול מוסדי ולא למשפחת אומנה בשל מיעוט משפחות כאלה.

בנוסף, משפחות האומנה לרוב לא יודעות כיצד להתמודד עם הקושי הנפשי והטראומה של הילד.

1. rocking = נובע לרב מכיוון שאין להם דמות התקשרות אשר יכולה לווסת אותם

2. חוסר בהתקשרות RAT = נדמה שהם סובלים מאוטיזם, מציגים תנועות סטריאוטיפיות, חוסר הבעה וחוסר תקשורת

3. התנהגות נסוגה = הילד לא ניגש לאף אחד ולא יוצר קשר

4. התנהגות לא מובחנת = הילד מחבק כל אחד אשר ניגש אליו. סיכוני מאוד מפני זרים.

ליצור אווירה עקבית דמוית משפחה + ליצור תגובתיות חברתית הולכת וגוברת. שני אלו קריטיים לצורך התפתחות משופרת.

השינויים המרכזיים במסגרת התוכנית:

1. להקטין את גודל הקבוצה בחצי

2. לשלב ילדים מגילאים שונים ובעלי צרכים שונים (קשה יותר להיענות לצרכים הומוגניים)

3. חשיפה עקבית יותר למספר מועט יותר של מטפלים

הצוות העובד בבתי יתומים מתקשה להתייחסלילדים בצורה מיטיבה – מכיוון שהילדים הללו נזנחו גם על ידי הוריהם וגם על ידיהחברה. קושי זה בא לידי ביטוי באינטראקציה איתם – אין אינטראקציית פנים אל פנים,אפילו בהאכלה (מאכילים אותם מהר ובאופן פונקציונאלי).

הצוות יודע שבסוף היום הם עוזבים את המעון, ולכן הם נמנעים מליצור עמם קשרמשמעותי. עיקר האינטראקציה היא טיפולית פיזיולוגית, ונטולת שיח וקשר קרוב.

** הצוות לא עושה following the child's lead – כלומר אם למשל הילד לא מצליח משחק המטפללא ישקיע זמן בללמד אותו.

** פעמים רבות הילדים נותרים לבד לבהותולא לעשות כלום.

** הצוות מרגיש כי חלק מהאחריות שלו היאלהקנות לילדים מיומנויות חיים, והם חוששים שכאשר הילדים ייצאו מבית היתומים הם לאישרדו וימותו. חשיבת הצוות היא שהמוות קורה מאחר ואין להם מספיק מיומנויות חיים,אך הם לא מבינים שגם חוסר העמידות resilience וחוסר ההתקשרות יוצר אצלם פגיעות.

תוצאות המחקר הן שהילדים אשר הוצאו לאומנהאו אימוץ :טרם גיל שנתיים

הצליחו לפתח התקשרות למשפחות המאמצות,והמדדים ההתפתחותיים שלהם דומים כמעט לגמרי לשאר האוכלוסייה.

לאחר גיל שנתיים הילדים לא הצליחו ליצורהתקשרות, וישנה חלוקה לשתי התנהגויות: התנהגות נסוגה וחוסר יצירת קשר לעומתהתקשרות לא מובחנת לכולם.

כלומר, הם הצליחו ליצור קשר אך לא התקשרות.מבחינת מדדים נוספים, כדוגמת מדדים קוגניטיביים וחברתיים – מצבם נמוך משמעותיתבהשוואה לשאר האוכלוסייה.

מחקר זה מלמד אותנו כיום שישנו זמן קריטיליצירת התקשרות. באם לא תיווצר פלטפורמה לכך עד גיל שנתיים – זוהי תקופה קריטיתאשר לא ניתן לפצות עליה בהמשך והתפתחותם תיפגע מבחינות שונות.

כיום רומניה מובילה הוצאת ילדים מבתייתומים בגילאים מוקדמים יותר לאימוץ, בעקבות המחקר של זינה.

מרבית הילדים מגיעים לאחר גיל שנתיים,ומבתי יתומים אשר לא עברו תכניות התערבות מוצלחות, ובשנתיים הראשונות לחייהם הםנחשפו לכ50-100 דמויות מטפלות. כמו כן, ילדים רבים המאומצים מחו"ל לוקים בסוג מסוים

של תסמונת האלכוהולהעוברית, אך קשה לאבחן זאת והמודעות לכך אינה גדולה.

ההורים המאמצים לא עובריםהכנה מספקת כיצד להתמודד עם החוויות ההתפתחותיות הראשונות שהילדים עוברים טרםאימוצם.

ישנן תכניות התערבות פוסט-אימוץ במטרה לסייע להורים המאמצים לפרש נכון אותות וצרכים מהילד ולדעת כיצד להתמודד איתם.

תחילה הוקמו כnurseries המיועדים לילדים בעלי צרכים רפואיים.

בהמשך בגרמניה הסיבה הפכה להיות דתית - הכנסייה רצתה לשלוט באוכלוסייה והחלה בשיטת חינוך לגיל הרך.

בשנת 1985 החוקר ג'יי בלסקי הצהיר שילדים עד גיל שנה, אשר נמצאים בטיפול קבוצתי מעל 20 שעות בשבוע - הם ילדים בסיכון מבחינת עיכוב התפתחותי וההתקשרות עם אמם.

בישראל באותה תקופה היו מעונות קסטודיאליים.

בשל השפל הכלכלי בתקופה זו, היה צורך לאפשר לנשים לצאת לעבודה, ולכן הקימו ארגוני נשים את המעונות.

בנוסף, היה רצון לעשות אינטגרציה עם ילדי העולים.

בהמשך נשות מעמד הביניים יצאו לשוק העבודה ממניעים פמיניסטיים, וכך גדל מאוד מספר הילדים המטופלים במעונות יום, והכמות הפכה לסיכונית.

עד גיל 3 - משרד הכלכלה (מכיוון שתחילה המניע להקמת המעונות היה כלכלי)

גיל 3 ואילך - משרד החינוך

גודל הקבוצה יהיה לא כפול פי 2 מהיחס

עד גיל שנתיים - 1:3

גילאי 2-3 - 1:4

גילאי 3-4 - 1:8

גילאי 4-6 - 1:9

הממוצע הוא 35 ילדים, והיחס הוא 1:7

בעקבות חוק חינוך חינם גדל מאוד מספר הילדים בקבוצה, ומאבק ההורים הוא לרב להגדיל את מספר הסייעות והמטפלות,

בעוד שגודל הקבוצה חורג בהרבה מהמומלץ.

מרבית המטפלות בישראל לא עברו מעולם הכשרה מקצועית, הדרכה או השתלמות,

וגם אין דרישה חוקית לכך.

מעט יחס אישי, מעט יחס חיובי, מעט גילויי רגש

כאשר הילד נשאר עם האמא בבית / כאשר קרוב משפחה מסייע בטיפול ויש הקלה על האם / כאשר התינוק עם מטפלת בשכר / כאשר התינוק במשפחתון --- אחוז מובהק של התקשרות בטוחה לעומת לא בטוחה.

כאשר התינוק במעון - 54% בטוחה, 46% לא בטוחה ---- כלומר השהייה במעונות יום היא אכן סיכונית לקשר עם ההורה.

הקשר עם ההורה לא מצליח להוות גורם מגן:

בטיפול פרטני - רגישות אמהית טובה מנבאת התקשרות בטוחה.

בטיפול קבוצתי - רגישות אמהית לא מנבאת איכות התקשרות

*האם לא יודעת כל מה שקורה במעון ולכן לא יכולה לפצות על הכל, הילדים מתפרצים בבית בשל קשיים במהלך היום במעון, ישנה אי יציבות במעון כי המטפלות מתחלפות תדיר

כלי תצפיתי אשר נועד להעריך את הסטנדרטים במעונות היום - ההורה יכול למלא טבלה ולבדוק מכיל או לא מכיל המעון ולדרג את המדדים.

המדדים:

מרחב וריהוט, שגרת טיפול אישי, הקשבה ודיבור, פעילויות, יחסי גומלין, מבנה התכנית, האינטראקציה בין הורים ואנשי צוות

*כאשר קריטריון אחד מהרשימה מקבל ציון 1 זה נחשב סיכוני לילד, ואז כל שאר הקריטריונים גם יקבלו 1 באופן אוטומטי

האירוע השני הטראומטי בעוצמתו לאחר מוות

לא יכול להיות שלא יהיו לכך השלכות - אם נראה שהילד ממשיך כרגיל, ככל הנראה יש לו אפקט רדום, אשר יתפרץ בהמשך

1. בית הדין הרבני

2. בית המשפט לענייני משפחה

3. מסלול גישורי - המגשר בונה חוזה בין בני הזוג אשר נחתם בבית המשפט לענייני משפחה

ישנו מרוץ סמכויות:

באיזה מהמוסדותיוגש התיק קודם לכן. לגבר יש אינטרס להגיש את התיק בבית הדין הרבני, בעוד שלנשיםיש אינטרס להגיש בבית המשפט לענייני משפחה.

1. רכש

2. משמורת

3. מזונות (חינוך, לבוש, אוכל, מדור = קורת גג)

אין מבחן הכנסה - לרב הגבר ישלם לגרושתו מזונו גם אם היא מרוויחה יותר

עובדות סוציאליות, פסיכולוגים,

פקידות סעד לסדרי דין ואפוטרופוסות (תפקידן להגיש תזכיר המפרט את טובת הילדלבית המשפט לאחר בחינה של המקרה. לא עוסק בהוצאת הילדמהבית, אלא בטובתו של הילד בנוגע לשאלה מהו הסידור הטוב ביותר עבור הילד מבחינתהסדרי שהייה עם ההורים ולוחות הזמנים.

)

פסיכולוג יעורב לרב כאשר פקיד הסעד לא מצליח להגיע להחלטה

פעמים רבות תהיה סתירה בין זכותו של הילדלטובתו – ולכןזהו עסק מורכב מבחינה משפטית (למשל זכותו להיות בקשר עם שני הוריו, אך זו לא בהכרחטובתו. )

ישנו חוק בענייני ממון – החל משנת 1973 כלרכוש אשר נצבר במסגרת השיתוף (מלאחר הנישואין) מתחלק שווה בשווה.

מלחמות על הרכוש לרב מאריכות ומכערות את תהליך הגירושין ומשפיעות מאוד לרעה עלהילד.

במדינת ישראל ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם.

מאז פסק דין ירוז-חקק, גם זוג חד הורי נחשב כאפוטרופוסים על ילדיהם, הגם ולא נעשה אימוץ רשמי על ידי אחד ההורים.

לעתים אפוטרופסות תינתן גם לסבים.

החוק מאפשר עד שני אפוטורופוסים, אך זוהי סוגיה משפטית מאתגרת (למשל במשפחה מודרנית – זוג לסבי שאחת הנשים תרמה ביציות לאישה השנייה, והאב ידוע).

בקשה מההורים להגיע ביניהם להסכמה בנוגע לגורלו שלהילד לאחר פרידתם

חזקת הגיל הרך –

היה וההורים לא מצליחיםלהגיע להסכמה (לפי סעיף 24), תיעשה ההכרעה בבית המשפט, כאשר טובתו של הילד היא ראשונה במעלה, אלאאם לא מלאו לילדים שש שנים ואז הם עוברים אוטומטית לאמם.

כאשר יש כמה אחים, חלק מתחת לגיל 6 וחלקמעל, חזקת הגיל הרך נקבעת לפי הגיל הקטן ושלושתם יישארו עם האם.

אבות מודרניים מוחים עליו וטוענים שאין סיבה להעביר את המשמורת אוטומטית לאם.

לצורך בחינת חוק חזקת הגיל הרך.

המלצותיה היו לבטל אותו

1. הפגועים ביותר - ילדים החיים במשפחות קונפליקטואליות

2. לאחריהם נמצאים ילדים להורים גרושים אך מסוכסכים (הגירושים מאפשרים להם מנוחה קלה מהסכסוך)

3. ילדים להורים גרושים, אשר יחסיהם תקינים, מצבם הנפשי דומה לשל שאר האוכלוסיה.

1. ריאיון קליני (כיום אין רעיון סטנדרטי וזה בעייתי מאוד)

2. מבחני אינטיליגנציה להורים

3. מבחנים השלכתיים (רורשך, שיטת אקסלר, TAT, CAT) - מבחנים בעייתיים מאוד להסתמך עליהם, נתונים לפרשנות סובייקטיבית של המאבחן ("חוק הפטיש" - הכל נראה לפסיכולוג כמו פתולוגיה)

בחו"ל עושים מבחן MMPI - עונים על מאות שאלות ומתוכן ניתן לאבחן בצורה המהימנה ביותר כיום האם יש להורה פסיכופתולוגיה

*חשוב לזכור כי המבחנים נערכים להורים בתקופה קשה ביותר בחייהם ולכן התוצאות יכולות להיות מוטות.

יכולה להיות חלוקת זמנים שונה, אבל חלוקת אחריות וקבלת החלטות יחד וזהה.

למשל, ילד אוטיסט, לא יהיה זה לטובתו להיות מטורטר בין שני בתים.

0-3 - הכי פחות פגיע. לא מבינים מה קורה. ילדים בגיל זה כן עוברים תהליך של פרידה מאחד ההורים ומגיביםבמצוקה וסטרס סביב הפרידהוזה נורמלי.

גיל 3-6 הוא הגיל הפגיע ביותר.

במונחים של התקשרות הילדים קשוריםלשני ההורים, והפרידה היא הפרעה של ההתקשרות.

בנוסף, הדבר הקריטי ביותר, הם נמצאים בשלבאגוצנטרי – כל דבר נמדד מנקודת המבט שלהם ויכולת ההפשטה שלהם מאוד מוגבלת. על כן הםיחוו את גירושי ההורים שכמשהו שהם נענשים עליו וגרמו לו כי הם עשו משהו לא בסדר.

נוצרתגם חרדת נטישה (אם ההורים עזבו אחד את השני - מה מבטיח לילד שהם לא יעזבו גם אותו?).

התקופה הבאה, 6-9 – גילאי בית הספר. בגילאי 8-9משתחררים מהחשיבה האגוצנטרית, אך מאחר ונמצאים בתקופה שהסטטוס החברתי מול בניקבוצת השווים היא מאוד חשובה – כל מה שנתפס כשונה נחשב כמאוד סיכוני. גםבתקופה זו מגיבים קשה מאוד לגירושים.

9-12 – מתפתחת חשיבה הבחנתית, והיכולת הגדולהיותר להבין שיש פה אירוע שקשור להורים ולא אליי. עדיין ישנה טראומה ואבל סביבהפרידה, אבל כבר אין את החשיבה שהפרידה היא בגללי.

12+ : הגיל הכי פחות סיכוני. אין זהאומר שלא קשה להם ושהם לא צריכים לעבור תהליכי הסתגלות: אם הגירושים קשורים בשינוי סביבתי, ההסתגלות היא הכי קשה, ולכן מנסים להמליץ להורים מתגרשים לשמור עלהסביבה של הילד.

יכולת המודעות הגבוהה, מושגי ההפשטה וההבחנה, והעצמי המגובש כבר,מאפשרים לילד המתבגר להבין את התהליך שהוריו עוברים, והגם והוא מתבאס מכך, זה לאמערער את עולמו.

עקרונית, בתהליך גירושין נורמטיבי,מעריכים תקופה של שנה-שנתיים אשר לוקח לילד להסתגל. הילדים אשר לא יסתגלו אלו ילדיםשהקונפליקט הזוגי של הוריהם ימשיך גם לאחר הפרידה.

1. עוני - תזונה לקויה

2. לרוב מגורים בשכונות קשות וחשיפה לאלימות ופשע

3. עוני - גורם ללחץ על ההורים לפרנסה ולכן הזמינות הרגשית שלהם לילד לוקה בחסר

4. מחסור בחשיפה לגירויים התפתחותיים

5. חינוך פורמלי לוקה בחסר

כל אלה מובילים לFFT - מבחינה קוגניטיבית, שפתית, חברתית, התנהגותית, התפתחותית ורגשית ולכן עוני הוא גורם משפיע בצורה רחבה ביותר על ההתפתחות.

תלוי.

אם המחייה היא בשכונות קשות ומסוכנות זה יכול להיות גורם מגן

ריפוי בעיסוק,

התחביב מאפשר לילד ליצור לעצמו עולם משלו שהוא טוב בו ומכוון אותו.

בנוסף, פעמים רבות התחביב כולל מבוגר משמעותי או מדריך, המאפשר להזדהות עמו, מעודד את הילד להיות עצמו ומדגים לו מודל בוגר בריא, משבח אותו אך גם מציב לו גבולות ברורים.

האימהות בסיכון הגבוה ביותר. האמא בעצמהנמצאת בשלבי ההתפתחות שלה.

אמהות כאלה לא מצליחות להתקדם בשלבים התפתחותיים שלההורות, לא מצליחות "לתפוס ולהחזיק את הילד בראש". לרב מתייחסות לילדכחברה שלו ולא כאמא ברורה המציבה גבולות.

לעתים ההורה בצורה לא מודעת תופס את הילד כאשם בחלקממצבי האלימות ולכן תופס אותו בצורה שלילית

אם ההורה תופס את הילד בצורה חיובית זה יכול להיות גורם מגן

אם הילד יחוש שאהבת וגאוות הוריו תלויה בהצטיינותו בתחביב ובהמשך העיסוק בו - ויחוש שיתאכזבו ממנו או ייכשל או יפסיק - זה יכול להיות הרסני עבורו.

עידוד וציפיות בריאים הם חיוביים.

ילדים אשר ממשיכים לתפקד טוב תחת דחקמתמשך (למשל גירושין, מלחמה), וזהו לא אפקט רדום·

ילדים אשר מראים התאוששות מהירה לאחרפגיעה

ניתן להיות בעל חוסן לאירועים מסוימים,ורגיש יותר לחוויות אחרות

המנגנון אשר מאפשר חוסן.

המנגנון אשר מכייל את הילד למסלול – מצפןפנימי אשר ינסה להוביל את הילד להתפתחות במסלול התקין, על אף הפרעות.

אם המחקר יצליח לפענח את המנגנון הפנימי הזה אולי נוכל להחיל אותו על ילדים אחריםבסיכון.

ההיפך מחוסן.

פגיעים, אך אינם מושפעים כלל משיטותהתערבות או טיפולים פרמקולוגיים

1. אם יגלו מה מאפשר חוסן - האם זה מייתר את תפקיד הפסיכולוגים והמטפלים?

2. עלו להשתמע מכך שאין צורך בתכניות התערבות וטיפולים

3. גבול אתי בעייתי - אם נגלה למי יש מקור גנטי לחוסן - זה ישפיע כיצד נתייחס אליו?

לקרוא איתותים מהילד ולשים לב + לפרש אותם נכון + להגיב בהתאם ולספק מענה הולם

הורים לוקחים כמובן מאליו את ההתנהגות החיובית.

כיום יודעים שחיזוק חיובי יעיל יותר מאמירות שליליו בחיזוק התנהגויות רצויות והכחדת התנהגויות לא רצויות.

מכיוון שעדיפה תשומת לב שלילית מאשר חוסר תשומת לב - הילד ינהג בצורה שלילית בשביל לזכות ביחס כלשהו מהוריו.

נקודה ממנה אפשר לגשת להורה בעל אינטיליגנציה רגשיתנמוכה ויכולות מנטליזציה לקויות,

ולשנות התנהגות מסוימתאצלו במטרה שהשינוי הזה יצליח לשפר את יכולות המנטליזציה שלו

אין זה נכון שההורה רק יציב גבולות, אלאהגבולות צריכים להיות מותאמים לגיל ולשלב ההתפתחותי, וליכולות הרגשיותוהקוגניטיביות של הילד.

הגבולות צריכים להיות מותאמים משני הכיוונים – לא לדרוש מהילד דברים שהוא לא מסוגללהם, אבל לא להפחית מהשלב שלו

הצבת הגבולות צריכה להיות

sensitive discipline

ככל שהצבת הגבולות לא תהיה רגישה היא תכלול יותר קונפליקטים.

בנוסף הצבת הכללים צריכה להיות ברורה ועקבית

מאחר וחלק ניכר מחייו של הילד קשור במשחק,וסביב משחקים יש אינטראקציות רבות בין ההורה לילד – כאשר המשחקים הם תואמי גילוהילד מסוגל לעמוד במשימות המשחק והוא חש חווית הצלחה טובה וחיובית ומהנה –האינטראקציה היא מהנה ומחזקת את הקשר בין ההורה לילד.

לעומת מצב שהמשחקים הם לא תואמי גיל –האינטראקציה קשורה בתסכול ורגשות שליליים. במקרים כאלה גם ההורים עלולים להילחץ כיהילד לא מצליח, והדינמיקה הנוצרת סביב המשחק היא של תסכול ולא של הנאה.

כעיקרון זה גורם מגן,

אבל לא בכל מחיר: אם ההורים מסוכסכים זה גורם סיכון

אם האקלים ברור ויש אג'נדה חינוכית ברורה בבית זה גורם מגן

טיב ההתאמה בין מזג הילד למזג ההורים וסביבתו יכול להשפיע על האם ייחשב גורם סיכון או מגן

1.מזג נוח

2. מזג קשה

3. slow to warm up

4. מזג ממוצע ולא ספציפי

5. behavioral inhibition - ביישנות גבוהה הגובלת באוטיזם וגורמת להאטה של קצב החקירה וההתפתחות

אם הילד לא מצליח להסביר מה הוא רוצה, גם בשלב הפרה-ורבלי בעזרת איתותים, הוא חש מתוסכל מאוד (ולכן ילדים כאלו פעמים רבות ינשכו ילדים אחרים)

1. מאפייני הילד (מזג, דרכי גדילה, מגדר, סדר הלידה ואחים, תקופה חברתית היסטורית)

2. ההיסטוריה והמשאבים הפסיכולוגיים של ההורים (מזג ההורה, מערכת היחסים של ההורה עם הוריו - מוזיקת כרישים, תפקודו כבן זוג, חבר, עובד)

3. גורמי לחץ ותמיכה

היכולת לרכוש שליטה על פונקציות גופניות, ניהול רגשותושמירה על קשב וריכוז.

מורכב מאיזון +ארגון.

ישנם אזורים מוחיים אשר צריכים להבשיל ותהליכיםביולוגיים הורמונליים אשר צריכים להתקיים על מנת שיוכל להתרחש וויסות עצמי.

כמו כן, הוא מושפע מהסביבה, מחשיפה לגירויים ומתגובות המטפל העיקרי.

תינוקות מגיעים לעולם כשמערכות החוש קיימות ברמהמסוימת של מוכנות. המטרה היא להגיע להתנסות מותאמת לגירויים בסביבה, על מנת לאפשר את ההתפתחותשל וויסות המערכות הללו.

כלומר – גם את מנגנון הוויסות, כמו כלמערכת אחרת, צריך לכייל באופן מסודר.

וויסות משותף

השאיפה היא שבהדרגה התינוק יוכל לעשות וויסות פנימי עצמאי

היכולת לקלוט ולעבד גירויים מהסביבה,להבחין בהם ולשים לב אליהם. כאשר אין וויסות – לא ניתן לקלוט גירויים מהסביבה.

מצדאחד של הסקלה – יש הצפה חושיתורגישות גבוהה. מצד שני של הסקלה – חוסר רגישות וחוסר הבחנה.

לכן צריךלהיות איזון של הוויסות.

ויזואלי,

אוידיוטורי,

טקטלי,

וסטיבולרי,

אוראלי

תת רגישות, או קושי בהבחנה של גירויים –ילדים אשר ייראו כחולמניים, יתקשו להבחין בין גירויים רלוונטיים ללא רלוונטיים –ולכן יתקשו לקלוט ולעבד מידע. או לדוגמה ילדים אשר מתקשים להרגיש את הגוף שלהםונתקעים כל הזמן בדברים.

מתקשים גם בגריית יתר – חיפוש גרייה – ילדים אשר נדמה כי הם כל הזמןמחפשים גירויים, מציקים, מחפשים אחר גירויים עוצמתיים, מנסים להתנדנד חזק מאודלמשל – בגלל תת הרגישות נדרשת עוצמה חזקה מאוד של גירוי.

כאשרהתינוק מגיע לעולם, הוא נתקל לראשונה בסביבה משתנה תדיר (לעומת הרחם אשר הינו קבועולא משתנה). גם סביבתו הפנימית משתנה (הואעובר מלהיות רעב לשבע למשל, כאשר ברחם הוא לא נתקל בשינויים אלו ולא היה לו צורךלווסת).

המטרה של התינוק היא להצליח להישאר מווסת ומאוזן ביחס לסביבה הפנימית והחיצוניתאשר משתנות כל הזמן.

1. שינה - עירות

2. רעב

3. עוררות

אם המטפל קורא נכון את איתותי התינוק ומגיב בהתאם - הגירוי והתגובה הופכים להיות מווסתים, והתינוק יכול לנטר אותם וללמוד כיצד לווסת את עצמו.

אם תגובת המטפל לא מותאמת - חוסר תגובה או תגובת יתר - הגירוי הופך להיות לא מווסת

- עבור ילדים קטנים, אצלם המערכות עוד לאמגובשות ß גירויים לא מותאמים שוב ושוב, יקשו מאוד עלגיבוש והתהוות מערכת הוויסות העצמי באופן אופטימלי.

היכולת להגיב לדרישות משתנות של הסביבה ושל החוויההיומיומית עם טווח רחב של רגשות באופן שמקובל על הסביבה, וגמיש באופן יחסי, על מנתלאפשר תגובות ספונטניות.

יש להפעיל / לעכב / לעצב מצבים רגשיים פנימיים והתנהגויות נלוות בהתאם לצורך

זהו תהליך שבאמצעותו הילד שולט על סוגהרגשות שהוא מביע, על העיתוי שלהם ועל האופן שבו הוא מביע וחווה אותם.

זהו תהליך ניטור פנימי + תהליך חיצוני בהתאם לסביבה,ולכן זהו תהליך מורכב מאוד

כולל:

הבשלה מוחית, בעיקר של אזורים פרונטאליים גבוהים

התנסות חברתית ותהליכי סוציאליזציה

הפנמת נורמות חברתיות

היכולת לסימבוליזציה

יכולת מילולית משופרת המאפשרת ביטוי רגשות

הסביבה שהילד גדל בה (משפחה, מעגלים נוספים)

חוויה סובייקטיבית (רגשות)

תגובות קוגניטיביות (מחשבות/ פרשנות)

תגובות גופניות מקושרות-רגש

התנהגות מקושרת-רגש

1. טון הדיבור של ההורה לילד

2. השיקוף שההורה עושה לחוויה של הילד

3. הילד לומד מההורה תגובות מותאמות / לא מותאמות

4. ההורה מאפשר לילד להתנסות במצבים שונים ורגשות שונים אחרת הוא לא יוכל ללמוד

*כמו כן, תפקיד ההורים הוא לזהות את הרגשות שהילדחווה, להכיר בו ולשדר אותו חזרה לאחר עיבוד: להגיב אליהן בצורה מותאמת שתלמד אותוכיצד לווסת את עצמו ולהכיר ולהבין ברגשות של עצמו.

אם ההורה לא מכיר בקושי של הילד, או מגיב בעצמו בהיסטריה - הקושי של הילד מוחמר.

בודקים וויסות רגש שלילי.

קושי בוויסות רגשי.

הכל נדמה מציף ומפחיד.

במהלכו יש חוסר יכולת לווסת מחשבות מדאיגות ולחץ. זה משפיע על הבריאות הנפשית, התפקוד החברתי והקוגניטיבי.

מכניסים ילדים לחדר, ודג מספר להם שהואיודע לדבר אבל שלא יגלו לאף אחד. לילדים יש 5 הזדמנויות לספר לנסיינית אשר נכנסתלחדר. ילדים נעים בין חוסר היכולת לשמור על הסוד, לבין השמירה על הסוד למרות שזהמרגש מאוד לגלות שהדג מדבר.

· יכולת לדכא תהליך מחשבה או פעולהדומיננטיים שאינם רלוונטיים לפעולה או מטלה שאנו עוסקים בה ברגע נתון.

היכולת להתמקד בגירוי רלוונטי בנוכחותגירויים אחרים.

יכולת המתפתחת מאוחר יותר במהלך החיים. וניתנת לשכלול

אוסף של יכולות ותהליכים קוגניטיבייםהמקושרות להבשלת אזורים גבוהים במוח

שליטה מודעת על מחשבות ומעשים לצורך התנהגותעתידית מכוונת מטרה

יכולת המתפתחת מאוחר יותר במהלך החיים. וניתנת לשכלול

למשל:

בחירה וניטור של התנהגות

זיכרון עבודה

עיכוב תגובה

גמישות מחשבתית ופתרון בעיות

שליטה מעכבת לקראת מטרה עתידית

היכולת לוויסות רגשי עולה עם הגיל, וכאשריש יכולות נמוכות מאוד של שליטה מעכבת, גם יכולת הוויסות הרגשי נמוכה. כאשר ישעיכוב תגובה גבוה מאוד, גם אז הוויסות הרגשי הוא נמוך.הרמה האופטימלית שבה ילדים מצויים בוויסות רגשי הוא כאשר השליטה המעכבת היאבינונית. :

1. שליטה מעכבת נמוכה – מנבאת לרוב בעיותהחצנה, ADHD, בעיות התנהגות

2. שליטה מעכבת גבוהה – מנבאת לרב דיכאון,חרדהD

3. שליטה מעכבת בינונית – מנבאת לרב הצלחהבלימודים ובחברה, זהו המצב האופטימלי